מוזיקה מאז ומתמיד כישפה אותי. תקליטים היו סיפור יקר.
בגיל 13 קיבלתי טייפ, התחלתי לגבש את האהבות המוזקליות שלי ולנצור אותם בקלטות.
בפס הקול של ההתבגרות שלי מככבות גם הדיוות הגדולות:
בילי הולידיי, אטה גיימס, נינה סימון, אריטה פרנקלין, טינה טרנר, רוברטה פלאק, גייאנה רוס, ויטני יוסטון, שירלי באסי..... והרשימה עוד ארוכה.
חלק משירת הדיוות השחורות נוצרה משיתוף פעולה בין שחורים ללבנים וחלק היא פועל יוצא מההתנגשות ביניהם שיצרה את שירת המחאה.
נשים שהניחו את התשתית של המוזיקה הפופולרית: הבלוז, הג'ז, הסול והרוקנרול.
עד היום רוברטה פלאק כל פעם מחדש "הורגת אותי ברכות שלה
" (Killing Me Softly),נינה סימון מזכירה לי להתרגש מהדברים הקטנים של החיים
(Feeling Good)ואריטה פרנקלין ששרה ואומרת שאסור להתייאש!
(I Say A Little Pray)ושכל אחד צריך לשאת אי שם תפילה קטנה בלב.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת