היא התקשרה על הבוקר "אתה ער? נפלא, חיכיתי לערפל הזה, חכה לי למטה, עוד רבע שעה אני אוספת אותך" לאן שאלתי? "למחוזות השלווה שלי - למסע בזמן".
בוקר לונדוני קר, אפוף ערפל.
היא הגיעה עם יגואר שחורה, נסענו ברחובות לונדון עד לשערי בית הקברות הייגייט, כבר בחניה מבעד לחלון הרכב נפרש בפני עולם ומלואו, בית קברות אפוף ערפל ומסתורין.
הוא נפתח בשנת והפך לאתר קבורה מן המפורסמים בלונדון.
אישים ידועים רבים נקברו בו. (קרל מקס,ג'ורג' מייקל ועוד )
נכנסנו דרך שער מתכת, בשביל הראשי מצד שמאל ניצב הקבר של דאגלס אדמס סופר מדע בדיוני. מעריצים משאירים בקערה שעל קברו עטים ועפרונות,
הוא זה שכתב את סדרת ספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"
"אנשי כדור הארץ, שימו לב בבקשה..... תוכניות הפיתוח לאזורי הספר של הגלקסיה מצריכות סלילת דרך אקספרס על־חללית, שתעבור דרך מערכת הכוכב שלכם. למרבה הצער, הפלנטה שלכם היא אחת מאלה שנועדו להריסה. התהליך יארך מעט פחות משתי דקות, במושגים הארציים שלכם. תודה".
עבור ארתור דנט תושב כדור הארץ, המקרה הזה של מחדל בתכנון, שימש כפתיח לסדרת מסעות מופלאים בהדרכת הספר - שבלעדיו אין לעזוב את כדור הארץ -
ספר מטורף על סופו של העולם ועל הימים המתוקים שבאו אחריו.
ולפי הספר מסתבר ש 42 היא התשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר - ואולי השאלה לא הייתה נכונה -
והיא מובילה את גיבורי הספר לחפש את השאלה.
גם אני כבר שנים בחיפוש אחר השאלה הנכונה.
שתקנו, שוטטנו בסמטאות בית הקברות בין קברים שכל אחד מהם אוצר בתוכו סיפור. קטקומבות, מבנים גותיים, צמחיה שעולה ומכסה חלק מהמצבות, מלאכים פרושי כנפיים, פסלי אבן דוממים, שועלים, סנאים וחיות אחרות שבית הקברות הוא ביתם, התחושה של סוף העולם.
בדרך חזרה למרכז העיר היגואר נראתה לי כחללית המובילה אותי "הטרמפיסט" למסע ביקום ובזמן.
יואל שתרוג - אדמה יוצרת
קולדפליי הקדישו את השיר 42 לזכרו של דגלס אדמס.
