במרכז בריסל ניצב פסל שמנציח את ז'אק ברל יליד העיר. למרגלות הפסל פזורים חפצים המוזכרים בשיריו וברל מול המיקרופון פורש את הידיים לצדדים ומתחנן "אל תעזבי אותי". הוא לא שר..הוא חי את השיר שלו! מבט נוקב, ידיים מושטות, פניני זיעה ... הוא מעביר אותנו אל עולמו, עולם אפל של כנות, רגש, כאבו ייאוש.
הוא יורד על ברכיו ומתחנן לאהובתו תחזרי אלי "אמציא לך מילים חסרות פשר שרק את תביני את משמעותן"
"אביא לך פניני גשם ממדינות שבהן לא יורד גשם
ברל הוא פס הקול של ההתבגרות שלי והשירים שלו כיום מקבלים אצלי משמעות עמוקה יותר.
ברל מעביר בשיריו מסר שכמו שאנחנו זקוקים לחמצן – אנחנו זקוקים לאהבה.
הוא שר על הצורך בידידות, אחווה, שלום ואהבה. "אהבה שאינה בת-חלוף", היא הולכת ומעמיקה.....
הוא מתאר את האהבה "כמסע גדול" - לאהבה על פי ברל יש השפעות פיזיות על העולם: "היא יכולה לרפא את הכאב, את העוני, את הפחד מהמוות..."
האהבה מאפשרת "לאחוז את העולם בידיים". השיר על "האוהבים הזקנים" (אהבה בת עשרים) מתמצת את הגישה של ברל.
הוא מעורר את מורכבות האהבה. משתף בחוויות האהבה שלו המלאה בתהפוכות. האהבה היא "מסע רגשי" עם עליות וירידות בהן האוהבים מתמודדים עם אתגרי החיים.
אם רק נדע לאהוב.....