מטולה, יפיפייה רדומה, השפיץ של המדינה - הנקודה הצפונית ביותר - והתקשורת מדווחת על הרס וחורבן.
"מעל 60% מבתי האב ספגו נזק כבד".
אורה ומאיר אנשי אור - תושבי מטולה - חברים יקרים , אחרי למעלה משנה של גלות ונדודים חזרו לבית במטולה.
השבוע עליתי לבקר אותם. שוטטנו ברחובות הריקים - עיירת רפאים. מאיר מעדכן "רוב תושבי מטולה עדין לא חזרו".
בכניסה לישוב במבט ראשון הכל נראה בסדר, הבתים שלמים.
מאיר מוביל לבית שספג פגיעה ישירה ומספר "זה הבית המצולם ביותר במטולה של היום -רוב הנזקים בבתים צמודי הגדר".
אנחנו מטפסים לשכונת הר צפייה הצמודה לגבול בסמוך לכפרים הלבנונים כילא ואל-עדייסה.
רוב הפגיעות הקשות בבתים הסמוכים על צלע ההר. בתים נוספים נפגעו מעצם העזובה, עכברים וחולדות גרמו לנזק בלתי הפיך.
רחוב הראשונים לא נפגע מטילים אך הכל נטוש ועזוב,
"בית הראשונים" סגור, בצמוד אליו "אולם הטחנה" על הבמה ניצב פסנתר לבן וסביבו שרידים של בקבוקי בירה ריקים.
"מלון הארזים" (מנתור) סגור. במרפסת של "קפה בלה" מתנדנדים כדורי זכוכית כחולים,
על "המכולת השכונתית של סאם" תלוי שלט גדול "פתוח עד 22:00" אבל ממזמן היא סגורה.
"במלון בית שלום" בובות החרס שעל אדן החלון מחייכות ומביטות בעזובה שנמצאת בכל מקום.
ומסביב הטבע בשלו, מזדקף, מתעורר לחיים לאחר חודשים קשים של סופה ורעם.
פריחה ורודה של נקטרינה ובין ענפיה נשקף החרמון, לבן, אופטימי, משדר ביטחון, נצחיות, אני כאן לתמיד - גם אתם!
בדרך לקריית שמונה ארכדי דוכין שר לי ברדיו
"בין האפל לנסתר, בעולמנו המר, אומרים שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה, ומחכים לבואה"
יואל שתרוג
Beck - Everybody's Got To Learn Sometime
