בתחילת שנות השמונים היא כישפה אותי, נראתה לי כמו היפיפייה הנרדמת לפני שקיבלה את הנשיקה והתעוררה.
כיום הזמן עשה את שלו, היא נשארה יפה ומיוחדת אבל השתנתה – נווה צדק של היום הפכה לשכונה בורגנית.
הייתי צלם חובב, תחילת הדרך בעולם האמנות, מדי פעם נהגתי לשוטט בשכונה: מצלמה אנלוגית, סרט שקופיות ותשוקה גדולה לגלות את הפריים המושלם.
התחלתי לגבש את השפה הצילומית שלי – השכונה הייתה בשבילי עולם ומלאו, יוון, ספרד, מרוקו ותל אביב של שנות העשרים.
הוקסמתי מהשקט, השלווה שהיו בה, מהצבעוניות והפשטות.
הצילום עבורי לא היה רק נושא מעניין - אלא דרך להבין קצת יותר טוב את מה שאני רואה ואיך אני רוצה לנצור ולהעביר אותו הלאה.
החלונות בשכונה הפנטו אותי, כל אחד והייחוד שלו - הם היו עבורי פתח לעולם מופלא שמלווה אותי עד היום.
יואל שתרוג - אדמה יוצרת
"היא יושבה לחלון וסורקה שערה, בעיניכם היא פרוצה ובעיני היא ברה"
