סוף החורף והוא ממשיך להתייבש, רצועת חוף עזובה, מיותמת, גבישי מלח שהם זעקת הים הגווע.
ים המלח בשקט, בשקט, הולך ונעלם. חוף שים עזבו,
צועד לאורך החוף הים רחוק ומתרחק, כל צעד, כל דריכה משמיעה פיצפוף מלח יבש שנסדק.
מרגיש שצועד בתוך גלריה ענקית המציגה צעקה גדולה: פיסול סביבתי, מחאה המשלבת חול, מלח ואבן...
זיכרון עצוב למה שהיה תופעת טבע ייחודית.
הוא מֵת בְּאִטִּיּוּת -
לא שהוא יכול לעשות משהו.... אבל אנחנו כן ועכשיו לפני שיהיה מאוחר!
יואל שתרוג - אדמה יוצרת
מאיר אריאל , פטריק סבג - רפסודה / קפוץ אתה
