היא המעיטה לדבר. כילדה אוצר המילים שלה היה מוגבל וכשלא הצליחה להסביר את עצמה היא ציירה. כישרון טבעי.
לקראת גיל 20 , נרשמה למכללה מפורסמת בלונדון, החלה ללמוד אומנות ולא הייתה מאושרת ממנה.
סוך סוף הבינה מה היא עושה: למדה חשיבה בצבע, על זרמים, סגנונות ותקופות שונות בעולם הציור.
הוא למד שנתיים מעליה, נסיך, מלך המגמה, ההבטחה הגדולה של המכללה.
נתקל בה במקרה במרתון ציור מודל שהתקיים לקראת סוף השנה.זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
מהר מאוד עבר לגור איתה בדירת הסטודיו שלה ואהבה פרחה...
בסוף השנה הם הציגו את הציורים שלהם בגלריה במרכז העיר, היא ציירה אותו ובחרה להציג את הציור בתערוכה,
המבקרים היללו, הגלריה ביקשה לרכוש את הציור בסכום נכבד ולייצג אותה. ההורים העשירים שלו אהבו את הציור והיו מוכנים לשלם עבורו כפול.
למרות שהייתה זקוקה למזומנים היא סירבה, לא יכלה להיפרד מהציור, היא נקשרה אליו ולציור, שניהם חזרו לדירת הסטודיו.
בשנה השנייה ללימודים היא פרחה, הציורים שלה כבר הוצגו בגלריות רבות בעיר, ככל שזכתה להכרה, הוא הלך והסתגר, הפסיק לצייר, הם התרחקו, דיברו פחות, היו לילות שהוא חזר לדירה לפנות בוקר, עד שלילה אחד לא חזר.
בבוקר היא ארזה את כל החפצים שלו בשקיות זבל אפורות והניחה אותן ברחוב כשלצידן הציור של האיש שכל כך אהבה.
השכנה מהקומה השנייה ראתה אותה זורקת את הציור והתעניינה למה -היא ענתה לה
"חלמתי את הציור הזה, ציירתי אותו מתוך החלום, התעוררתי הבוקר וזה היה רק חלום"

יואל שתרוג